**את הפוסט הזה פרסמתי לפני קצת פחות משנתיים בבלוג האישי שלי. עכשיו כשפתחתי בלוג על כתיבה הוא יותר רלוונטי מאי פעם.**

– – – – –

לפני מספר ימים החלטתי לכתוב ביקורת על תוכנית טלוויזיה מסוימת. לאחר שסיימתי לכתוב את הביקורת שמתי לב שהיא כללה 103 מילים בלבד.
כאשר כותבי טור בעיתון מתבקשים לכתוב את הטור שלהם יש להם מכסת מינימום ומכסת מקסימום של מילים, ו 103 מילים לא מספיקות לכסות אפילו חצי טור. זה היה הרגע שבו החלטתי לנסח לעצמי רשימת שיטות להארכת מאמרים.

  1. קבעו לעצמכם מכסת מילים
    גם אם אתם לא מקבלים תשלום בהתאם לכמות המילים שאתם כותבים וגם אם אף אחד לא מגביל אתכם באורך המאמר, קבעו לעצמכם מכסת מינימום של לפחות 300 מילים או יותר ואל תחששו לעבור אותה (לאלו שלא יכולים לעצור בעמם, קבעו לעצמכם גם מכסת מקסימום). אם אינכם מצליחים להגיע למכסת המינימום, קראו את הסעיפים הבאים.

    מכסת המינימום שקבעתי למאמר הנוכחי הייתה 300 מילים ואני יכול לומר בוודאות שאני עומד לעבור את המכסה בהרבה. במקרה הזה לא קבעתי מכסת מקסימום מאחר והרעיון המקורי של המאמר היה להסביר כיצד להאריך במילים. במידה והייתי קובע לעצמי מכסת מקסימום, הייתי צריך לחפש היכן לקצץ.

  2. כתבו הקדמה
    מאמר טוב תמיד כולל הקדמה. ההקדמה בד"כ תכלול סיפור אישי שיתקשר בצורה מסוימת לנושא המאמר.
    ההקדמה משמשת כמתאבן לקראת המאמר ומכניסה את הקורא לאווירה בצורה קלילה ונעימה. מעבר למתאבן, ההקדמה משמשת כשיטה מצוינת להאריך את המאמר בכ 60-100 מילים. באמצעותה אתם מוסיפים פסקה שאינה מתקשרת ישירות לנושא המאמר אך עם זאת היא קשורה אליו בצורה זו או אחרת.

    הדוגמא הטובה ביותר נמצאת בראש המאמר, כפי שאתם יכולים לראות התחלתי את ההקדמה בהסבר כללי על הסיבה לכתיבת המאמר ובצורה זו דאגתי לכך שאתם תתעניינו במאמר הרבה יותר מאשר אם הייתי מתחיל ישירות מסעיף 1.

  3. צרו לעצמכם ראשי פרקים של תת הנושאים העיקריים והתמקדו בכל פסקה בראש פרק אחר
    בעיה עיקרית של כותבים היא שהם לא נותנים את הנפח הדרוש לכל תת נושא. לעיתים שניים או שלושה תתי נושאים נכנסים תחת פסקה אחת ובכך הם אובדים אחד בתוך השני ולא מקבלים את תשומת הלב הראויה להם. השתדלו להרחיב על כל תת נושא ככל שאתם יכולים והשאירו אותו בפסקה נפרדת גם אם אורכה הסופי יהיה שתי שורות בלבד.

    את ראשי הפרקים של המאמר הנוכחי השארתי בכוונה בתור כותרות (יחד עם המספרים שלהם) על מנת שתוכלו לראות ולהתרשם. לאלו שלא מעוניינים לחזור אחורה, ראשי הפרקים עד לחלק זה של המאמר היו: הקדמה, קבעו לעצמכם מכסת מילים, כתבו הקדמה, צרו לעצמכם ראשי פרקים של תת הנושאים העיקריים והתמקדו בכל פסקה בראש פרק אחר.

  4. תבלו את הכתיבה שלכם בדוגמאות
    כתיבה שאינה כוללת דוגמאות להמחשת ההסברים המובאים בה היא כתיבה יבשה. במקרים רבים אנשים ישתעממו ממנה לאחר שתי פסקאות. הדוגמאות מאפשרות לקורא להבין את כוונתכם בצורה ברורה יותר ובהמשך לקו המנחה של המאמר הזה, הן גם מאריכות את המאמר עד פי שתיים מאורכו המקורי.

    כפי שאתם יכולים לראות לאורך המאמר נתתי דוגמה לכל אחד מתתי הנושאים עליהם דיברתי. במקרה הזה הכנסתי את הדוגמאות למסגרת אך זה אינו נדרש. עשיתי זאת רק על מנת שיהיה לכם קל יותר לעקוב.

  5. שיטות לא נכונות להאריך מאמרים:
    5.1. הערות בסוגריים
    מותר להוסיף הערות בסוגריים אך אין להפוך את זה לחלק השולט במאמר. אמנם הערות בסוגריים מאריכות את המאמר, אך אם יש יותר מדי מהן הקוראים מאבדים את הרצף ולא נהנים מהמאמר כפי שהם היו יכולים. הערת סוגריים אחת לכל שתי פסקאות, או פחות, זה מספיק בהחלט.

    5.2. אותיות גדולות לא יוצרות רשומות ארוכות
    בניגוד לספרי הארי פוטר, מאמרים לא נמדדים ע"פ האורך המטרי שלהם. כתיבה באותיות גדולות אומנם תיצור רושם של מאמר ארוך אך הקריאה בו תהיה קצרה בדיוק כפי שהייתה אם האותיות היו קטנות יותר.
    לאנשים רבים אותיות גדולות מדי מפריעות לקריאה.

    5.3. אל תתפזרו על יותר מדי נושאים
    אני בטוח שאתם רוצים לספר לכולם על הטיול השנתי שלכם, על סבתא שלכם שמאוד אוהבת אתכם ואם כבר אתם בשוונג, אז להכניס למאמר גם את התיאוריה שלכם על נחיצותם של כדורי אקמול לעצי סקויה. אם תרכזו את כל הנושאים הנ"ל למאמר אחד תאבדו את רצף הקריאה ואת ההנאה של הקוראים. מאמר טוב מתרכז בנושא אחד ומרחיב עליו ככל האפשר. כמובן שאתם יכולים לכתוב על כל אחד מהנושאים במאמר נפרד.

    5.4. תיאורים לא חייבים להיות כל כך מפורטים
    אני יודע שאתם מאוד אוהבים את סבתא שלכם אבל לתאר אותה בפרוטרוט עד לרמת החצ`קון האחרון שנמצא מתחת לבית השחי השמאלי (זה עם השערות הלבנות) זה יותר מידע ממה שאנשים מעוניינים לדעת. תיאור מלא לא אמור לקחת יותר משורה או שתיים.

במאמר הזה דיברנו על השיטות הנכונות והלא נכונות להארכת מאמרים. אתם כמובן מוזמנים לכתוב גם רשומות קצרות, אבל תמיד טוב לדעת שיש אפשרות אחרת.
לסיום הנה תוספת קטנה – בסיום המאמר מומלץ שתהיה פסקת סיום שתסכם בקצרה את הנושא עליו דיבר המאמר על מנת לתת לקוראים הרגשה של סגירת קצוות.

תגיות: , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *