לכבוד 100 שנה לעיר תל אביב, עידן אלתרמן מספר על רגע תל אביבי בחייו ובחיי ילדתו שירה.
לפני שנה בדיוק, בחמישה עשר לאפריל, העמסתי את הבת שלי שירה – אז בת ארבע – על מושב האופניים שלי ורכבנו לככר רבין לראות איך מנפחים ברווז צהוב ענקי על גג של בניין. ככה לפחות הסברתי לה. אני מן הסתם התרגשתי גם מהמשמעות של הארוע, איך חלום של אמן נפלא כדודו גבע סוף סוף מתגשם (ומה חבל שהוא היה צריך למות כדי שזה יקרה). וכמה מבריק היה החזון שלו – דמות קומיקס אנרכיסטית שתשב על בניין העירייה האפרורי!! כי מי בעצם הבלון המנופח בסיפור הזה? הברווז שיושב על הבניין, או האנשים שיושבים בתוכו?
קישור לפוסט: הברווז