מי מאיתנו לא ישב שעות מול קובץ של כמה עשרות מגה שפשוט סירב לרדת בקצב סביר. אני זוכר את הימים הראשונים שלי באינטרנט, כשקובץ ששקל מגה וחצי דרש שלוש שעות הורדה (וזה אם לא הפעלת דברים אחרים במחשב תוך כדי). באותם ימים לא האמנתי שיגיע היום ואני אתעצבן על כך שלוקח לי יותר מ3 דק' להוריד 10 מגה משרת בחו"ל.
מה אם אני אגיד לכם שמתקרב היום שבו האינטרנט יהיה מספיק מהיר כדי להעביר וידאו חי בתלת מימד בצורה חלקה? שהוא יהיה מספיק מהיר שתעדיפו להשתמש בו בתור הרדיסק? אפי פוקס כותב על רשת כזו בדיוק ואף מרחיב.
למי שלא מכיר, מזה 7 שנים רץ במלוא המרץ פרויקט עולמי הקרוי "GRID". הפרויקט נועד להשתמש בטכנולוגיות מהפכניות על מנת ליצור מערך הפצת מידע במהירות אסטרונומית (פי 10,000 מ-"הפס הרחב" שמוכר היום). הפרויקט, שהתחיל כתיאורטי לחלוטין, קורם עור גידים על מנת להפוך פרויקט מדהים אחר לאפשרי: מאיץ החלקיקים הגדול והחזק ביותר בעולם (LHC)
אז המאיץ הזה צריך מערכת שמסוגלת לשנע מידע רב בזמן קצר. האם זה אפשרי טכנית היום?
מישים וחמש אלף שרתי גריד מתקדמים כבר הותקנו ברחבי העולם ותשתיות סיבים אופטיים הונחו על מנת לעמוד במטלה המורכבת.
בפועל, אין ספק שהתשתיות המדהימות הללו שהונחו במרכזי מחקר בכל העולם יהוו את התשתית לרשת האינטרנט הבאה שתחליף את הרשת כפי שאנו מכירים אותה היום. הרשת החדשה תהפוך כמה מהחלומות "הרטובים" של היזמים והמדענים לאמיתיים
אילו חלומות? מה בדיוק רוצים לעשות עם מאיץ החלקיקים הזה? את זה כבר תקראו בבלוג של אפי.
קישור לפוסט: אינטרנט 2.0 (אבל באמת)