בכל יום כשאני מגיע הביתה מהעבודה אני רואה את אבי היקר צופה בכדורגל. לפעמים הוא בעד הירוקים, לפעמים בעד הכחולים, לפעמים הוא מקלל את השופט ולפעמים הוא פשוט נרדם (וכשאני מעיר אותו הוא טוען שהוא רק עצם עיניים לרגע). כשאני תוהה בקול איך לא נמאס לו לצפות בכדורגל יום אחרי יום, יש לו שני הסברים.
הסבר מספר 1: זה בדיוק כמו שאתה צופה בסדרת טלוויזיה שבוע אחרי שבוע
איך אפשר להשוות בין כדורגל לסדרת טלוויזיה? לסדרת טלוויזיה יש פרק התחלה ופרק סיום, משחקי הכדורגל ממשיכים וממשיכים ואני בספק אם נראה לזה סוף בקרוב. בסדרת טלוויזיה יש מספר מצומצם של שחקנים קבועים ועלילה מתפתחת, בכדורגל מספר השחקנים הוא עצום, הם משתנים מפרק לפרק, והעלילה פשוט נשארת במקום, כל יום הם רודפים אחרי כדור מעפן רק כדי לבעוט אותו.
העלילה של משחקי הכדורגל עומדת במקום, גם פרקי סיום העונה (אליפות) זהים לחלוטין לפרקים הרגילים וכשמתחילים עונה חדשה, היא זהה לחלוטין לעונה הקודמת מלבד שינוי קטן בקאסט.
הסבר מספר 2: אני חייב לעקוב אחרי הקבוצה שאני אוהד
מעבר לכך שבחצי, אם לא יותר, מהמשחקים בהם אבי צופה הקבוצה שלו לא משחקת (הוא צופה גם במשחקים של קבוצות מחו"ל), אני לא מבין למה הוא לא יכול פשוט להסתכל בעיתון יום לאחר מכן ולראות האם הקבוצה שלו ניצחה. בכלל כל הנושא של אוהדי הכדורגל דורש התייחסות נפרדת.
האוהדים אוהבים את הקבוצה שלהם. הם כל כך אוהבים אותה שהם מרגישים חלק ממנה. אני יודע שהם מרגישים חלק ממנה בגלל שהם מדברים ככה – "איך ניצחנו אתמול הא? הראינו לבית"ר הזבלים האלה". בוודאי שהם הראו לבית"ר, הם ישבו על הספה בבית והשקיעו המון מאמץ בלצרוח על המסך שהמאמן אדיוט ולמה הוא לא העלה את הבלם השני. האוהדים אוהבים להיות חלק מהקבוצה, זה נותן להם הרגשה שהם בכושר ושהם אלו שרצים על המגרש שם.
יש אוהדים שלוקחים את האהבה הזאת לקבוצה קצת רחוק מדי. הם מפתחים שגיונות שהם באמת עוזרים לקבוצה אותה הם אוהדים. הם מאמינים שאם הם לא יצפו במשחק עם החולצה האהובה עליהם בשידור חי תוך שהם מנופפים בשלושה דגלים ושרים את ההמנון, הקבוצה תפסיד.
אני עדיין לא מבין איך אבא שלי מסוגל לשבת יום אחרי יום מול הטלוויזיה ולצפות במשחק המשעמם הזה. מישהו יכול להסביר לי?
גם אני מחכה להסבר
וכאן יש חיות כדורגל לטובת הירוקים. אוכלים שותים לובשים ירוק,
מה מפריע לך שהוא רואה כדורגל?
אם הוא אוהב כדורגל שיבושם לו
יש לך מזל שלא ישבת לידי
אחרת היית זורק את הטלביזיה מהחלון.
אתה לא תבין אף פעם
אתה שייך לצד השני, שלא אוהב אותו.
הכדור עגול,המגרש מלבני,והשופט שופט
צ`יעמום אחד גדול.
יש גם סדרות טלביזיה שלא מתקדמות
לשום מקום, ובמשך אלפי פרקים מלעיטות על הצופים שלהם טיפשות קוסמית. דוגמא שקופצת לי "היפים והאמיצים" או היפים והטיפשים…"צעירים חסרי מנוח" או צעירים חסרי מוח…
תסתכל על זה מנקודת מבט אחרת.
זה סוג של פורקן, אתה מכיר אותי, אתה יודע שאני כבר לא רץ לאף מקום.
אני האחרון שיוכל לומר לך…
אני לא ראוה שום משחק כדורגל או בייסבול או שום דבר מהסיגנון, ספורט לא ממש מעניין אותי בלשון המעטה 😛
אכן נעלמתי…
התפקיד החדש שלי הוא תפקיד של שני אנשים (פעם היה של 3 אבל אחד פרש). בשבועיים האחרון הקולגה שלי למקצוע נסע לו לחו"ל כך שמצאתי את עצמי ממלא תפקיד של שניים לבדי. וזה יהיה ככה עד יום חמישי הקרוב, אז אני לא ממש מוצא זמן לנשום, לכתוב או לקרוא בלוגים.
בהחלט
אני סתם סקרן…
אמממ….. תנחומיי?
סביר להניח שהייתי פשוט הולך, אני רואה בטלוויזיה מצרך יקר מדי בשביל לזרוק אותה מהחלון.
אז אתה אומר לי שאין סיכוי
שזו תעלומה שאני לעולם לא אצליח לפתור? זה מבאס (ולא אמרתי בית"ר ירושלים, אמרתי בית"ר P-: )
זאת אחת הסיבות שאני מעריך פוטבול
הם יצאו מהקונספט של הכדור הוא עגול. (אני לא צופה בפוטבול כי גם המשחק הזה משעמם אותי, אבל אני מעריך את הרעיון)
מסכים איתך
ואני מסרב לצפות בתוכניות האלו (גם אבודים זו סידרה שלא מתקדמת…)
אז זהו שלא
זה לא כמו סרט/סדרה ואני חושב שהדגמתי את זה מצויין בפוסט. בסדרה יש את אותם שחקנים ראשיים בכל פרק, במשחק לא. בסדרה העלילה מתפתחת במשחק לא.
יישר כוח!
סוף סוף מישהו שמבין שזה פשוט מאוד לא מעניין
איך יכלת לשכוח ראגבי?
זה היה לפני הפוטבול:-P
בנוגע לSTARWORS זה באמת נכון.
יש מלא תוכניות שיש רק דמות אחת או שתים שחוזרות על עצמן כל הסדרה
אמממ…. מה זה ראגבי?
אם לאמר את האמת אני די בהלם שזכרתי שיש דבר כזה פוטבול. במשך שנים הייתי בטוח שכדורגל ופוטבול זה אותו דבר.
אתה לא יודע מה זה ראגבי?http://www.planet-rugby.com/
על מה קישקשתי לך במשך שנה וחצי???
זה לא שאני לא יודע
זה שאני לא זוכר… את השם שלי אני בקושי זוכר.
אבל בכל עולם יש סיפור אחר
בכדורגל בכל פרק הם רודפים אחרי הכדור והדבר היחיד שמשתנה זה הכיוון אליו הם רצים…
תפסיק להיות קטנוני כמו שאתה יודע
ותפתח את הראש לדברים חדשים בחיים.