המחיר האישי של השעות הנוספות

נדב כותב על השעות הנוספות של עובדים בכירים ותוהה האם זה ניצול? האם יש להם ברירה? ומה הפתרון?

נניח שיובל שלנו למד כלכלה באוניברסיטה. הוא השתלב במחלקה הכלכלית של הארגון שלו, התקדם והצליח (יובל הוא, הרי, בחור מוכשר). הוא הגיע לדרגת מנהל מחלקת כספים, ולאחרונה הבוס הציע לו קידום – סמנכ"ל כספים.

יובל מאושר. הרי כל אחד מאיתנו שמח להכרה בכישוריו המקצועיים, ואין הכרה טובה יותר מקידום. גם התוספת לשכר היא, כמו תמיד, מבורכת. מצד שני, יובל שלנו הוא אבא צעיר. הילדה הגדולה שלו בגן חובה, הילד הקטן בדיוק מגיע לגיל שנה – ואשתו, חגית, אוטוטו צריכה לחזור לעבודה. והרי גם ככה היא התעצבנה עליו בסוף כל חודש, כשהוא היה צריך להישאר שעות ארוכות במפעל. וחיים, סמנכ"ל הכספים הקודם, היה נשאר שעות כאלו כל יום. אז מה עושים?

בואו נראה מה האופציות העומדות בפני יובל. הוא יכול, כמובן, לוותר על הקידום – ולדעת שזהו סוף דרכו המקצועית. אין קידום באופק, לא הקרוב ולא הרחוק. מי יודע האם הוא יוכל לשמור על תפקידו – אף אחד לא אוהב אנשים בלי מוטיבציה להתקדמות מקצועית.

האפשרות השנייה שלו היא לקחת את התפקיד, להיכנס לתפקיד סמנכ"ל הכספים, ולנשק את הילדים הישנים כשהוא חוזר הביתה ב-22:00.

לכאורה, אומרים לנו חסידי השוק החופשי, יש לו גם אפשרות שלישית. הוא יכול להתפטר, ולחפש חברה אחרת, שבה סמנכ"ל הכספים עובד שעות סבירות יותר. אבל בוא נחזור למה שאמר לנו איתי – סמנכ"לי כספים, באופן כללי, עובדים המון שעות. לא סמנכ"ל הכספים בחברה X – כל סמנכ"לי הכספים. כלומר, כל תפקיד שיובל שלנו ימצא – בכל חברה – שיתאים להשכלתו ולנסיונו המקצועי, ידרוש ממנו לעבוד שעות מטורפות, ולחזור הביתה כשהילדים ישנים.

קישור לפוסט: האם סמנכ"לי כספים חולמים על שעות נוספות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *