אולטרא-אדום

אפריל 6, 2007 9:25 | מאת | 5 תגובות

מעולם לא השתתפתי בתאונת דרכים רצינית אבל יצא לי לראות לא מעט תאונות כאלה. תאונות שבהן הדבר היחיד שנותר שלם מהמכונית היה הפגוש האחורי, תאונות שרשרת שבהן נפגעו שלוש מכוניות או יותר ותאונות… שפשוט לא היו אמורות לקרות.
הכביש תמיד נראה לי כמקום מסוכן מדי בשביל להתנהל בו בקלות דעת. אולי זו הסיבה שהתאונה הכי קשה שהשתתפתי בה היתה כאשר מישהו נכנס בנו מאחור במהירות של קילומטר לשעה. אפילו פרטים לא החלפנו.

אחת הסיבות העיקריות לתאונות היא אנשים שחושבים שהם חכמים יותר מהרמזורים. אנשים שמחליטים שהצומת ריקה ואפשר לעבור למרות שצבע הרמזור הוא אדום בוהק. נועם מתאר את המצב מנקודת מבט שונה.

אתמול חציתי צומת באור אדום. הרמזור אפילו לא הבהב צהוב. הוא היה אדום. אני בטוח.
הסתכלתי במראה האחורית ולא הייתה מכונית אחרי. לא הייתה לי סיבה לא להאט. אם הייתי מאט הייתי מגיע לעצירה מוחלטת עוד לפני הצומת. אני בטוח

אבל רציתי להגיע הביתה יותר מהר. כל שנייה הייתה חשובה.
והרמזור הפריע לי.
הוא לא היה במקום הנכון, ולא בזמן הנכון.
אז חציתי את הצומת בלי לעצור. בלי להסתכל ימינה, בלי להסתכל שמאלה. בלי להניד עפעף. סך הכל רמזור אדום.

________________________________________________________

אתמול רכב עם נהג צעיר חצה את הצומת באור אדום. הרמזור אפילו לא הבהב צהוב. הוא היה אדום. אני בטוח.
הסתכלתי עליו ולא האמנתי. לא הייתה לו סיבה לא להאט. אם הוא היה מאט הוא היה יכול לעצור לפני הצומת. אני בטוח

אבל הוא לא עצר. הוא נכנס במכונית שבדיוק פנתה.
בדלת של הנוסע שליד הנהג.
היו במכונית הזאת ארבעה נוסעים. 2 מבוגרים ו-2 ילדים.
הם לא היו במקום הנכון, ולא בזמן הנכון.
הם חצו את הצומת לפי החוקים. באור ירוק. כשהם הסתכלו ימינה הם ראו אותו. בלי להניד עפעף הם הבינו. סך הכל רמזור אדום.

כשאנחנו עושים משהו שאנחנו לא אמורים לעשות אנחנו תמיד חושבים לעצמנו "מה הסיכוי שדווקא ברגע שאני אעשה את זה יקרה כך וכך ומישהו ייפגע?". וכשזה קורה כך וכך אנחנו יושבים המומים וחושבים לעצמנו "מי היה מאמין שדווקא עכשיו זה קרה". בכביש לא מחשבים סיכויים.
אם מעניין אתכם לדעת מה קרה לאותו אחד שעבר באדום ופגע במכונית, אתם מוזמנים לקרוא את זה בפוסט תאונות דרכים – על ההגרלה הזאת אני מוותר…

– – – – –

שישה פוסטים נוספים ששווה לקרוא

  • אסף שפריר מספר על החיים במקום שבו כל מנגנון הצריכה מבוסס על מכונות. אתם מוזמנים לפוסט ללא מגע יד אדם.
  • צביקה בשור בפוסט על דה-מרקר קפה והמקרה שעורר סערה בבלוגספירה. עד כמה באמת חשובה לכם התמונה האישית בפוסט סגרו לי את החשבון בקפה.
  • עמוס מזכיר לנו שלפני שהיו חוקים, היה מוסר ושאסור לנו להעמיד את חוקים מעליו בפוסט על העורכוקרטיה.
  • מקס הזועם מבהיר מיהו האדם החופשי באמת. האם זה אותו אחד שמוצא דרך להתקדם במבוך או אותו אחד שמסרב לקבל את המבוך. פרטים בפוסט דרשה לחג החירות.
  • חברי פילטרנט כותבים על ההתקדמות של תנועות המחאה בעולם אל קידמת במה ומדוע בישראל זה עדיין לא קורה בפוסט על פחדנות ישראלית ואליטות מדומות.
  • וג'וני אבולה כותב פוסט מעולה על התודעה הכוזבת והגיוון המדומה. חשבתם שיש לכם בחירה? תחשבו שוב. מרקסיזם במלוא הדרו בפוסט ניקוי יסודי.

5 תגובות

|
|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *