הטוויטר שלי כבר חולה מרוב עדכוני מלחמה, קישורים לפוסטים על המלחמה, קישורים לסרטונים על המלחמה. מה שעצוב יותר הוא שכולם עושים Retweeting לכולם כך שאני קורא את אותם טוויטים שוב ושוב ושוב.

רבים מהחברים שלי בפייסבוק תרמו את הסטאטוס שלהם למלחמה הוירטואלית בחמאס. בכל יום, מספר פעמים ביום, רשימת הסטאטוסים של חברי מכילה עשרות פעמים את אותה השורה:

QassamCount: During 2007-2008, Hamas fired 4681 rockets & mortar shells at Israeli towns and cities. Donate your status too: http://qassamcount.com/fb.

קצת פחות מחברי שינו את תמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק לדגל ישראל כאות הזדהות עם המדינה בימים שלו של מלחמה בעזה. אצל שניים מחברי תמונת הפרופיל היא עדיין של גלעד שליט, היא נותרה כך מאז התקופה שבה כולם הביעו סולידריות עם הצורך להחזיר אותו הביתה. אולי שני החברים שלי עדיין מעוניינים להדגיש את הצורך הזה. אולי הם פשוט שכחו להחליף בחזרה.

ברגר קינג יצאה לאחרונה במבצע פייסבוקאי. הם מציעים לאנשים להתקין אפליקציית פייסבוק ובאמצעותה להקריב חברים (להפסיק להיות חברים שלהם). כל מי שמקריב 10 חברים, זוכה בוופר חינם. נכון לרגע כתיבת שורות אלה 167 אלף חברים כבר הוקרבו. זה יוצא כ 16,700 המבורגרים חינם. זה גם יוצא אחלה פרסום.

כולם מחליפים את תמונת הפרופיל לעוגי פלצת

מתי המדיה החברתית הפכה מטכנולוגיה ליצירת קשרים חבריים לטכנולוגיה לקידום רעיונות ומוצרים? למה כל דבר שכיף להשתמש בו, נהרס ע"י אנשים עם אג'נדה מסחרית או אידיאולוגית?

זה לא שאני לא מעריך את כל השימושים האלה במדיה. הפרסומת הויראלית של ברגר קינג היא גאונית בכל קנה מידה מסחרי-פרסומי. אבל אני קצת אגואיסט ואני מעדיף את המדיה החברתית שלי בצורתה הטהורה וחסרת האינטרסים המסחריים (יחסית) כמו שהייתי מעדיף את הנוף שלי ללא שלטי חוצות.
אני חושב שהלחימה הוירטואלית על דעת הקהל העולמית היא ראויה להערצה. אבל כשזה כמה פעמים ביום אצל כל כך הרבה אנשים זה כבר גובל בספאם.

מילה אחרונה לגבי מלחמת ההסברה. הייתי שמח יותר אם אנשים היו טורחים לכתוב את מה שהם חושבים על הנושא במקום לצטט אחרים שוב ושוב. זה גם היה יותר מעניין, וגם היה נותן לי, ולכל מי שהיה קורא, נקודות מבט נוספות.

2 תגובות

|
  • ailaG says:

    קצת באיחור, אבל עם כמה שהדברים האלו היו מעצבנים, הם דוקא הופכים את המדיה החברתית לשיקוף יותר נכון של החיים.
    הרי היה לחץ גדול לסולידריות עיוורת בזמן המלחמה. יש סולידריות עיוורת בקשר לשליט. "העם" הופך יותר ויותר בחזרה למשרתים של מטרה כללית מאשר אינדיבידואלים עם מחשבות עצמיות. מאבדים את העצמי לטובת החברה.
    אז זה שלכולם יש תמונה אחידה או סטטוס אחיד דוקא משקף את המגמה.
    🙁

  • הקטע עם שליט, יותר משהוא משקף מגמה של מטרה כללית ואיבוד עצמי לטובת החברה, הוא משקף את איבוד העצמי לטובת ספינים חסרי משמעות של חברות פרסום שחושבות על פסלון האריה החדש שהם יקבלו כשיזכו בפסטיבל קאן.
    הדברים האלה לא היו רצים אם לא היתה עומדת חברה פרסומית מאחורי המעשה וזה הופך את זה אפילו לבזוי יותר מאשר סתם אנשים שלוקים בשגיונות שהם מסייעים במשהו.

|

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *