אם זה נראה כמו ברווז, זה בטח עיתונאי

הכלכלן המתוסכל מתאר בצורה יפה איך חוסר בדיקה של העובדות מוביל לכתבות מטעות

מאוחר יותר אתמול, אחרי שהחלטתי שלא להכניס את הידיעה על ש”ס ועל המיליונים שסוג-של הוצעו לה, התקשר אלי מישהו ונתן לי סיפור בלעדי. לפי מה שאמר לי, ועד עובדי רשות המיסים החליט שהוא מתחיל בעיצומים החל מהיום, יום חמישי. העילה: תביעות להעלאת שכר והוספת תקנים לרשות המיסים, לאור רפורמת מס ההכנסה השלילי, שגורמת לעובדים להזיע יתר על המידה, כביכול.
הודיתי למקור שלי על המידע, אבל הוא לא הסתפק בזה. הוא ניסה לחמם אותי נגד עובדי הרשות. “תכתוב טור דיעה”, הוא אמר לי, “תציג את העובדים כסחטנים. תגיד שהמשכורות שלהם גבוהות ותציג את דרישות השכר שלהם (הוא נתן לי נתונים מדויקים). תגיד שזה לא הוגן שהם תופסים מדינה שלמה בביצים. תכתוב שהם נגד השכבות החלשות, תכתוב שכל תהליך העבודה הוא ממוכן ולכן אין מקום לתביעות שכר.” ועוד הרבה “תגיד ש..” ו”תכתוב ש…” אחרים. הוא פשוט המשיך והמשיך להסביר לי איזו דיעה אני צריך להביע בטור הדיעה שלי.
התקשרתי למערכת. ביקשתי מהכתבת שלנו לענייני מיסוי שתיתן לי את הטלפון של יו”ר ועד העובדים, מישהו בעל השם המשונה טלחום פרדילוב, בשביל שאוכל לוודא כי הדברים אכן נכונים. התקשרתי לטלחום, והוא אכן אישר לי את הידיעה. שמח בשמחתי, ישבתי וכתבתי את הדברים ושלחתי למערכת. הואיל והשעה היתה כבר קצת מאוחרת, והעיתון עמד להיסגר, התקשרתי לראש הדסק ושאלתי אותו באיזה נפח זה יכנס. הוא אמר לי בפשטות: “70 מילה”. בשביל שתבינו את ההבדל, אני כתבתי ידיעה של 150 מילה.

קישור לפוסט: כמו עיתונאות, אבל לא בדיוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *